<h1>שו"ת ר"ת סימן צ"ב</h1>
<h2>דף קכ.</h2>
נ"ל פירושא דהך משנה דהאשה [יבמות ק"כ ע"א] הכי, וזכור אני שכך דנתי לפני רבנו שמואל והתרנו אשת אחיו של ר' שלמה ב"ר בנימין או אחיו של ר' יצחק ב"ר בנימין מקדשמארץ. אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, אדם שנהרג ולא נשאר רק פרצופו וחוטמו ופדחתו כדתניא בגמרא [מעידין] עליו, ואם חסר אחד משלשתן אין מעידין עליו, ואע"ג שיש סימנין בגופו ובכליו אי ליכא פרצוף פנים וחוטם ופדחת, אין מעידין עד שתצא נפשו ואפילו ראוהו מגוייד וצלוב והחיה אוכלת בו אין מעידין עליו בפרצוף ופדחת וחוטם ואפילו בהכרה גמורה. אין מעידין אלא עד שלשה ימים בהני סימנין דאמרינן. ובעל כרחך האי אין מעידין אלא עד ג' ימים לא קאי אאדם ידוע [כשהיה] חי וניכר למעידין דאפילו עד מאה [ימים מעידין] כיון שיודעין שזהו אותו שיצא נפשו, אבל באין ידוע [אין מעידין] לאחר שלשה ע"י סימני פרצוף ופדחתו וחוטם, וראשו מקום שיער ושפתו וצווארו וסנטרו ופיו ליתנהו ובקומתו ובעוביו וברגליו אינו ניכר. ותמה על עצמך היאך ניכר בתוך ג' ימים ע"י פרצוף פדחת וחוטם [אם לא ע"י סימנים], אבל בטביעת עין מעשים בכל יום אפילו לאחר שנים עשר חדש מת ניכר. והרב הקדוש ר' שמשון כשהגיד עליו בעל החלום לאחר חצי שנה היה ניכר כאלו הוא חי. אבל בפרצוף ופדחת וחוטם, כיון שאין בו טביעת עין כמו באיש שלם שכיון שאין טביעת עין רק בפדחת ובחוטם או בפרצוף ובחוטם או בפדחת ובפרצוף, אין זה טביעת עין. שמאבד טביעת עינו כיון שלא נשאר רק מעט. אבל בטביעת עין דראש כלו או טביעת עין דגופו עם ראשו מעידין עליו וכן בטביעת עין דראשו ורובו. תדע דקתני אע"פ שיש סימנין בגופו, אבל טביעת עין עדיף ומעידין עליו שהרי אדם חי אם נחתך חוטמו מעידין עליו בטביעת עינא אפילו יכחישם ויאמר לא זה הוא. והלשון מוכיח דקאמר אין מעידין אלא על פרצוף פנים כמו אין מעידין על השומא, שעל הפרצוף מעידין דומה לפרצוף פלוני ועל השומא מעידין שומא כך וכך היא. אבל אלו על האדם מדברת המשנה היה לתנא לשנות אין מעידין אלא א"כ ראו פרצוף פנים עם החוטם. ועוד אם נהרג ונחתך חוטמו לא יהיה לו עוד טביעת עין לא יעידו עליו לאלתר, זאת לא תהיה. הלכך יש לפרש לישנא דמתניתין כדמוכח דעל סימן הפרצוף פנים מעיד ולא על טביעת עין שלו, שבטביעת עין שוה לאלתר ועשרה ימים ועשרים יום ויותר, והכי מתורץ לישנא דמתניתין. וההיא דאנסבוה [שם קכ"א ע"א] רבא לבתר חמשה יומי אפומא דשושביניה לא היה בו טביעת עינא אלא בסמני טביעת חוטמו ופדחתו ופרצופו, ואע"ג דלא היה ניכר דלבתר דנח נפשיה אכלוהו כוורי וסימני אי נמי תפח היה מעיד עליו אבל לא היה לו טביעת עין אלא כמו מדמה מילתא למילתא, ואע"פ ששושביניה היה וטביעת עין לא היה לא חשדו בכך. וכן כתוב בהלכות גדולות אחמירו רבנן גבי אשה עד דיהבי עדים סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנין שלו כך כתב רב יהודאי גאון ונראין הדברים. אבל בטביעת עינא גמור שישנו רובו וראשו שלם מעידין עליו אפילו לאחר זמן מרובה. אבל כשסנטרו ופיו ושפתיו ושפמו וצווארו נשחת וגופו ושדרתו נחתך ליכא טביעת עין בפרצוף פנים ופדחת וחוטם אלא כמו סימנין בעלמא שמעיד שדומה לפרצוף פנים ופדחת וחוטם של פלוני כמו סימן מובהק לדברי הכל דאורייתא אבל טביעת עינא ליכא. אבל אי איכא טביעת עינא לית דין ולית דיין דמעידין אפילו לאחר כמה שנים. ופרצוף פנים [לחוד מהני מדאורייתא] כדמסיק בפ' יש בכור לנחלה [בכורות מ"ו ע"ב]. ואע"ג דאיכא שינוייא אחרינא, מיהו תלמודא דשני הכי קושטא קאמר. ותן דעתך לומר שאין אדם רואה אלא פרצוף פנים עם החוטם וכל השאר ליתא, דאין זה טביעת עין אלא סימנא בעלמא ומובהק שאומר זאת החתיכה של פרצוף פנים עם החוטם נראת כחתיכה של פרצוף פנים עם החוטם של פלוני, אבל בענין אחר אינו יכול להעיד. אבל טביעת עינא היינו דקאמר ידענא ביה דהאי פלניא הוא אע"ג דלא ידע בסימניה. ועל דא אנא סמיך, וכל המחמיר אינו אלא חוטא ואין כאן חשש איסור. ולא משום עיגונא פירשתי כן אלא מפני שהיא אמיתה של תורה. וצור ישראל ישיבנו בקרוב וכו' והיתה בריתו אתנו החיים והשלום.
